פנייה לטיפול פסיכולוגי קשורה כמעט תמיד לתחושה של מצוקה נפשית כלשהי, שמבטאת פגיעה באיזון הרגשי של האדם, באיכות חייו וברווחה הנפשית שלו.

למצוקה הנפשית יכולים להתלוות סימפטומים ומאפיינים אובייקטיבים ומובחנים( קשיי שינה, מצב רוח ירוד, חרדה, ירידה בתפקוד) אך לעיתים היא נעדרת סממנים חיצוניים מובחנים וקשורה יותר לתחושות עמומות של קושי, חוסר סיפוק, ריקנות, תסכול, אי שקט.

בין הסיבות הנפוצות לפניה לטיפול פסיכולוגי ניתן למנות את הבאות:

קשיים בתפקוד במגוון תחומי חיים משמעותיים

קושי ביצירה ובשמירה על מערכות יחסים בינאישיות מיטיבות

תחושה כללית של חוסר סיפוק, תסכול,

ערך עצמי נמוך

עצב, בדידות, חוסר אנרגיה

חרדה הגורמת להמנעות מהתמודדות עם משימות

התקפי זעם ועוינות כלפי הסביבה

תחושות מציפות של אשמה והלקאה עצמית

סוגיות הנוגעות לזהות מגדרית ואוריינטציה מינית

ארועי חיים משבריים כמו פרידה, אובדן ואבל.

קיים טווח רחב של סיבות אפשריות לפנות לטיפול פסיכולוגי, ההנחה המשותפת שעומדת בבסיסן היא שהקושי המתואר נובע מהמערך הנפשי/ רגשי של הפונה. עם זאת, לעיתים קיימים סמפטומים או תופעות שיכולות להיראות כמו קושי רגשי (מצב רוח ירוד, קשיי שינה ועוד), אך בפועל נובעות ממקור פיסי/אורגני (חוסרים תזונתיים, חוסר איזון הורמונלי ועוד) או קשורות לגורם סביבתי כלשהו (סביבת מגורים לא מותאמת, למשל). לכן, חשוב לבצע הערכה מקיפה של הפונה, נסיבות חייו והקשיים שלו. רק לאחר שלילתם של גורמים מסוג זה ניתן להתאים לפונה את הטיפול שיהיה אפקטיבי ביותר עבורו או עבורה.

תהליך ההערכה מתבצע לרוב בשניים עד שלושה מפגשים. במהלך מפגשים אלו מתרחשת הכרות מקיפה עם הפונה, צרכיו, קשייו הרקע המשפחתי והחברתי שלו. בין היתר ניתן להתרשם גם ממידת המוטיבציה שלו לשינוי וממידת מחוייבותו לתהליך הטיפולי.

כמה מילים בנוגע לסוגיית המוטיבציה: מצוקה נפשית מעוררת את הפונה ו/או סביבתו לגבי הצורך בשינוי ויכולה ליצור את המוטיבציה להתחיל בתהליך טיפולי. בטיפול הנפשי נוצרת הזדמנות ייחודית למפגש משמעותי ובעל פוטנציאל לשינוי עבור האדם, בנוכחות מלווה ומסייעת של מטפל.ת מוסמכ.ת. אולם המוטיבציה של האדם היא מרכיב קריטי להצלחתו של התהליך הטיפולי.

ברוב המקרים תהליך ההערכה כולל ראיון קליני, שהוא למעשה שיחה שבמהלכה המטפל.ת שואל.ת את הפונה שאלות רלוונטיות למהות הפנייה ומקבל ממנו אינפורמציה על הרקע שלו. לעיתים רחוקות, כאשר נותרות שאלות פתוחות ניתן להוסיף/להעשיר את התהליך באמצעות טסטים, שהם כלים להערכת אישיותו וכוחותיו של הפונה.

בסיום תהליך ההכרות/ההערכה ניתן להמליץ לפונה על סוג הטיפול/ההתערבות המתאימים לו, בכפוף להתרשמות ולהערכה של הפסיכולוג.ית. בין האפשרויות הקיימות: פסיכותרפיה בגישה אנליטית, טיפול קוגנטיבי התנהגותי, טיפול תרופתי, טיפול זוגי, טיפול קבוצתי או שילוב כלשהו בין סוגי הטיפולים הללו. לעיתים ההמלצה יכולה להיות גם לא להתחיל טיפול כתלות באופי הבעייה, במידת המוטיבציה ובאישיות של הפונה.

רק לאחר שהסתיים תהליך ההערכה, כאשר הפונה קיבל.ה משוב בהיר מהמטפל.ת לגבי ההתרשמות שלו מהקושי שהציג והטיפול המתאים, ניתן להתחיל בתהליך הטיפולי.

לעיתים הקושי או הבעייה אותה סימן האדם בעת שפנה לטיפול, משתנה ככל שהטיפול נמשך וההכרות עם הפונה מעמיקה. זה טבעי ומובן כי ככל שהאדם מכיר יותר טוב את עצמו ו/או נותן יותר אמון במטפל.ת כך ייחשפו רבדים נוספים באישיותו, שאליהם ניתן יהיה לגשת ואיתם ניתן יהיה להתמודד במהלך המפגשים. לכן לשאלה "כמה זמן יימשך הטיפול?" אין תשובה ברורה וחד משמעית בשלב הראשוני של ההכרות עם הפונה. יש צורך בתהליך של הכרות (שאורך לרוב שניים עד שלושה מפגשים) על מנת לתת הערכה לגבי אורכו של הטיפול המתאים (ממושך ומעמיק או קצר טווח וממוקד).