סקירת כנס שיחות "מגדר בין מיצר למרחב"
יום העיון שנערך במכללה האקדמית ת"א ב-5/7/22 עסק בהרחבה בסוגיה המגדרית, ובאופן יותר ספיציפי במפגש של עולם הטיפול הפסיכואנליטי עם סוגיות מגדריות. מפגש טעון ומאתגר כבר מימי פרויד שהציג לעולם את המודל האדיפאלי הקלאסי ועד ימינו. לאורך היום כולו נעשה ניסיון משמעותי לתהות על גיוון מגדרי, ספקטרום מגדרי, טרנספוביה, טרנספוביה מופנמת, האחרה otherness, סיסג'נדריות, הטרונורמטיביות ועוד.
אנחנו גדלים בעולם המסליל אותנו מלידה (ואולי אף קודם לכן) לזהות מגדרית תואמת מין (sex). התרבות והחברה מעודדות אותנו לפתח זהות שתהייה בהלימה עם המבנה האנטומי, בבחינת anatomy is destiny"" (פרויד). אולם בו זמנית המציאות מראה לנו בעקביות שיש א.נשים שאינם מצייתים לתפיסה הזו. שבעבורן האנטומיה אינה גורל, שהחוויה הפסיכולוגית שלהן אינה מצייתת למוסכמה הזו. ומכיוון שכך אנו נדרשים לבחון מחדש את הנושא המגדרי, לאתגר את התפיסה הבינארית (שמקורה כמובן בתפיסת עולם פטריאכלית), התבוננות מחודשת כזו עשויה להיות הזדמנות להעשיר את ההבנה שלנו לגבי המרחב המגדרי, להפוך אותו למרחב פוטנציאלי שיש בו יותר עושר וחופש ופחות דיכוי ורדיפה.
יום העיון נפתח בהרצאה של פרופ' תומר שכנר שכללה סקירה חשובה והכרחית של מושגי היסוד: מגדר ומין, סיס וטרנג'נדר וא-בינארי, בהמשך דובר על כך שהזהות הטרנסית אינה פתולוגית, אלא מהווה חלק ממארג הזהויות האפשרי. כביטוי לכך הוצאה האבחנה gender identity disorder מספר האבחנות הפסיכיאטרי ה-DSM. כעת נמצא שם את האבחנה של דיספוריה מגדרית, מדובר באבחנה ששמה דגש על המצוקה הנגרמת לאדם, הקשורה ישירות ליחס שהוא מקבל מהחברה, שלרוב הוא שלילי וכולל אפליה, ביוש, רדיפה, דיכוי ועוד. הובאו מחקרים שתומכים בקביעה זו, על פיהם ככל שההתאמה המגדרית מתרחשת בגיל צעיר יותר (social transition) כך פוחתות רמות המצוקה. כמו כן נמצא כי ככל שהתמיכה החברתית חזקה יותר, הסימפטומים הפתולוגיים הכוללים דיכאון ושיעורי אובדנות גבוהים מצטמצמים.
העיסוק במגדר הוא אישי ופוליטי כאחד, המפגש איתו רחוק מלהיות אקדמי, הוא נוגע בחוויה הפנימית והעמוקה של כל אחת ואחד מאיתנו, בתרבות שלנו כאמור, שהיא תרבות ללא נחת, ההתמיינות למגדר בינארי היא התוויה מומלצת ונחשבת להישג . מנשים מצפים לסט תכונות המוגדרות כנשיות ומגברים לתכונות אחרות המוגדרות כגבריות. תזוזה מהציפיה החברתית עלולה להיות מסוכנת ולגבות מחירים חברתיים. עד כמה נשים יכולות להתנהג בקשיחות, להיות אגואיסטיות ולהפגין תחרותיות ויוזמה, עד כמה גברים יכולים לבטא רגישות, עדינות ופגיעות. בהקשר זה מיגדר הוא מבנה בעל אופי טראומטי, הגובה מהפרט מחיר נפשי. הוא כופה עלינו לוותר על אספקטים שונים בזהותנו. הבנת המגדר כקונסטרוקט חברתי מלאכותי יכולה לאפשר שיח גמיש ומאפשר יותר בחדר הטיפולים. יש בכוחה להסיר את השיפוטיות המצויה בעצם השאלה מדוע את.ה ככה? לטובת חקירה פתוחה וסקרנית יותר של החוויה המגדרית של כל אחת ואחד. (נכתב בהשראת הרצאתה של ד"ר אפי זיו).
המונח טרנספוביה ריחף מעלינו לאורך כל יום העיון. מונח קשור "האחרה" otherness הוזכר שוב ושוב, בקצרה מדובר על תיוג מישהו כ"אחר" מאיתנו, באופן שיוצר ריחוק חברתי, פסיכולוגי ורגשי ממנו, דבר שעלול להצדיק התנהגות מפלה או חוצת גבולות כלפיו, התנהגות שאינה מקובלת כלפי מישהו שהוא כמונו "משלנו". האחרה היא סכנה האורבת לפתחו של כל מטפל.ת החווה חרדות ממרובות מגדרית ועלולה להתבטא ביחס טרנספובי גלוי או סמוי כלפי המטופל.ת. בהקשר זה ניתן לחשוב על השאלה (שאינה נשאלת מן הסתם) למה את.ה סיסג'נדר/סטרייט, מה גרם לך להיות כזה? לעומת התהייה השכיחה בקרב מטפלים/ות מה גרם לך להיות טרנסג'נדר.ית? המפגש עם מטופלים/ות כאלה מאתגר את התפיסות החברתיות הנוקשות, עלול לעורר חרדה ובעקבותיה טרנספוביה, אולם יש בכוחו לטפח ולפתח חופש, יצירתיות, הכלה, משחקיות וצמיחה אצל המטפל.ת לקבל ולהנות מהגיוון ומהעושר המגדרי המצוי בתוכה, דרך מפגש מחודש עם חלקי עצמי שנותקו והושתקו בעקבות המישטור המגדרי (בעקבות הרצאתו של עופר מאורר).
התפתחות חשובה ומרגשת בהשוואה לכנס קודם "ג'נדר בטרנס", שנערך לפני מס' שנים ועסק אף הוא בסוגיה המגדרית, היא הכללת מרצה טרנס (יונתן מרטון מרום), שדיבר על חוויתו כמטפל בדיאדה טרנסית של מטפל ומטופל. הטיפול שהציג נגע בתימות של עצמי מגדרי כוזב, עצמי מגדרי אמיתי, שוני ודמיון בתוך הדיאדה הטיפולית. היה מרתק ומעמיק.