חיפוש
  • Efrat Gins

פרויד מתרגל מיינדפולנס

טיפול נפשי, מיינדפולנס ומה שבינהם




Look into the depths of your own soul and learn first to know yourself, then you will understand why this illness was bound to come upon you and perhaps you will thenceforth avoid falling ill.

Sigmund Freud אנחנו חיים בעידן המיינדפולנס, קורסי מיינדפולנס מציפים את השוק וכל אדם שני ברחוב יספר לנו (אם רק נשאל), על שינוי מהותי שעבר בחייו בעקבות תרגול מדיטציה. עד לפני עשור, מדיטציית המיינדפולנס היתה מוכרת בעיקר למי שבחרו להתעמק בפרקטיקות של ויפאסנה או זן בודהיזם. אולם בפברואר 2014 הופיעה הכותרת "מהפיכת המיינדפולנס" mindfulness revolution על שער מגזין הטיים וכמו בישרה את הצטרפות המיינדפולנס לתרבות המערבית.

המיינדפולנס, מעבר להיותו טרנד אופנתי, איך הוא קשור לטיפול הנפשי ולבריאות הנפשית?

השבוע קראתי מאמר של פרויד מתוך סיפרו הקאנוני "פירוש החלום" והופתעתי לגלות את הפיסקה הבאה:

"בעבודתי הפסיכואנליטית התברר לי, שהלך נפשו של האדם המהרהר שונה לגמרי מזה של המתבונן במהלכי נפשו.כשאדם מהרהר פעילותו הנפשית גדולה יותר מאשר בהתבוננות העצמית הקשובה ביותר ויעידו על כך גם הארשת המתוחה ומצחו חרוש הקמטים של המהרהר, בניגוד לשלווה הנסוכה על פניו של המתבונן בעצמו. בשני המקרים נדרש ריכוז של תשומת הלב, אך המהרהר מפעיל בנוסף על כך גם ביקורת, שכתוצאה ממנה הוא דוחה מקצת מהבזקי הרעיונות העולים בדעתו אחרי שהוא מבחין בהם, קוטע הבזקים אחרים כך שאינו הולך באפיקי המחשבה שהיו עשויים לפתוח, ובמחשבות אחרות הוא נוהג כך שלא תעשינה מודעות כלל, כלומר שתדוכאנה עוד קודם שתגענה לתפיסה. לעומת זאת, על המתבונן בעצמו מוטל רק לדכא את הביקורת, כשהוא מצליח בכך, מגיעים לתודעתו אינספור הבזקי רעיונות, שאחרת לא היו ניתנים לתפיסה. בעזרת חומר חדש זה, שהתפיסה העצמית זכתה בו, ניתן לפרש הן את הדימויים הפתולוגיים והן את תבניות החלום. אנו רואים, אפוא, שכאן מדובר ביצירת מצב נפשי, שמבחינת חלוקת האנרגיה הנפשית (תשומת הלב הניידת) שבו, דומה דמיון מסויים למצב של טרום הרדמות (ודאי גם למצב ההיפנוטי)." (פירוש החלום, פרק 2, עמ' 150)

את הפיסקה הנ"ל פרויד כתב ב-1895, זמן רב לפני שהמערב התוודע לטכניקות המדיטציה שעומדות בבסיס המיינדפולנס (קשיבות בעברית), למעשה כל הספר "פירוש החלום", לרבות הפיסקה שלעיל, הם תוצאה של ה"אנאליזה העצמית" של פרויד. בספר הוא מתאר את חלומותיו באופן מפורט ועוסק בפרשנות שלו אותם, עפ"י השיטה שהוא פיתח. אי אפשר שלא להתרשם מהאופן שבו פרויד חושף את עצמו לאורכו של הספר בכנות חסרת פשרות. הוא כותב:

"יש רתיעה מובנת מלחשוף ברבים דברים רבים כל כך מתוך חיי הנפש, שמקומם בצנעת הפרט ואין ערובה שלא יפורשו שלא כהלכה על ידי אחרים. אבל חייבים להתגבר על כך". וממשיך ונעזר בציטוט של הוגה אחר "כל פסיכולוג חייב להתוודות אפילו על חולשותיו שלו, אם הוא מאמין שעל ידי כך יזרע אור על בעייה מעורפלת כלשהי" (שם, עמ' 153).

פרויד מודה בסופו של דבר כי "אנליזה עצמית אמיתית אינה אפשרית", אך לצד מסקנתו הנחרצת, איני יכולה שלא להתרשם מכך שהטכניקה שהוא מתאר לאנאליזה העצמית (ההתבוננות העצמית הקשובה ונטולת הביקורת), דומה דמיון רב להנחיות שניתנות לכל מתרגל/ת מיינדפולנס מתחיל/ה. נראה כי פרויד מיהר לזנוח את הטכניקה המועילה הזו (בדומה לאופן שבו הוא נטש את טכניקת ההיפנוזה, שבה נעזר בתחילת דרכו כמטפל) לטובת הטכניקה של האסוציאציות החופשיות (מועילה מאד אף היא), אך לדעתי הטכניקות הללו אינן מוציאות זו את זו וכל אחת מהן בעלת פוטנציאל גבוה לקדם את התפתחות המודעות העצמית והבריאות הנפשית של האדם.

כמה מילים על אסוציאציות חופשיות, ה-טכניקה אותה פיתח פרויד, שגם היא, כך נדמה, קצת ננטשה לאורך השנים, לטובת ההתמקדות בהבנת תהליכי ההעברה וההעברה נגדית בין מטפל למטופל. בשיטת האסוציאציות מתבקש המטופל ע"י המטפל להכניס את עצמו למעין מצב דמדומים של הרפיה נפשית, לזנוח את חשיבתו הביקורתית ולדווח למטפל כל מה שעולה בדעתו. למעשה מתבקש המטופל, להכנס למעין "מצב חלומי", שהרפיית הצנזורה המאפיינת אותו מחקה את זו המתרחשת בעת החלימה. אף על פי שהמחשבות המבזיקות בזו אחר זו ללא בקרה נקראות בטעות "אסוציאציות חופשיות", פרויד מניח שהן אינן חופשיות באמת. ההיפך הגמור הוא הנכון, הן מוכתבות על ידי חוקים המקשרים בינהן לבין עצמן, בינהן ובין תודעתנו ובינהן לבין העולם הנפשי הלא מודע הרוחש תחתיה. (ערן רולניק מתוך ההקדמה לספר "פירוש החלום")

בולאס במאמרו "פירוש העברה כהתנגדות לאסוציאציות חופשיות", מנסה להחזיר עטרה ליושנה ומזמין אותנו לחזור לזוג האנליטי בו המטפל מצוי במצב של קשב צף בעוד המטופל מעלה אסוציאציות חופשיות. במצב זה מתאפשר מפגש של לא מודע עם לא מודע- מפגש אשר לטענתו של בולאס מוחמץ פעמים רבות עקב דריכות יתר לחיפוש ביטויי העברה. בולאס רואה באסוציאציות החופשיות יותר מכלי טיפולי- הוא מאמין כי תהליך האסוציאציות החופשיות הוא כשלעצמו תרפויטי ותורם להתפתחות המנטלית של שני השותפים בדיאדה הטיפולית. (רועי סמנה)