רשמים מיום עיון "ג'נדר בטרנס"
יום העיון שהתקיים לכבוד פתיחתה של מחלקת אשפוז יום לנשים באוריינטציה פסיכואנליטית בבאר יעקב בחר לעסוק בנושא המגדר, נושא חם ומדובר בעידן הנוכחי. הכותרת הייתה "ג'נדר בטרנס" ורשימת ההרצאות כללה דוברים מרכזיים מהגישה הפסיכואנליטית, שדנו בהיבטים שונים של השונות המגדרית, כפי שהיא באה לידי ביטוי על הספה האנליטית ומחוצה לה. נושא המגדר הוא נושא מרתק ורב עוצמה והסקרנות והעניין שהוא מעורר בקהילה הטיפולית הוא מבורך לכשעצמו. נראה שגם פסיכואנליטיקאים אדוקים אינם יכולים להישאר ספונים בקליניקה וחייבים להתחיל ולהתיידד עם הסוגיה המגדרית והגיוון המגדרי שהולכים ומקבלים יותר מקום בחברה, בתרבות ובפוליטיקה. הפוליטיקה של הזהויות הופכת לא פעם לנושא טעון ושנוי במחלוקת ונראה שגם העולם הטיפולי לא חף מעמדות ודעות קדומות, בטח בעבר אך גם בהווה, עד כדי כך שהתפתחה לה עם השנים כתגובה מעין תת קבוצה של מטפלים המגדירים עצמם גיי פרנדלי או טרנס פרנדלי, או להט"ב פרנדלי, שמה שמאפיין אותה, מעבר ליחס הידידותי והמקבל הנרמז משמה, גם ידע על סוגיות ספיציפיות מעולם הלהט"ב . לשאלה המתריסה הנשאלת לא פעם האם בעולם כשלנו שכל כך פתוח ומקבל לכאורה, יש צורך בהגדרה "להט"ב פרנדלי", אני נוהגת להשיב שכן ואיכשהו יום העיון הזה בהפוך על הפוך תיקף את השקפתי בנושא זה ולכך אתייחס בהרחבה בהמשך.
נחזור ליום העיון, אשר סיקרן אותי סביב העיסוק הייחודי בעניין המרחב המגדרי הפוטנציאלי. כבר מימי פרויד ואילך נהייה ברור כי בניגוד למה שחונכנו לחשוב, המרחב המגדרי אינו בינארי. פרויד אמר, אמירה ראדיקלית לתקופתו ובכלל, שהשאלה שעלינו לשאול היא כיצד אנו הופכים להטרוסקסואלים, לא פחות מהשאלה כיצד אנו הופכים להומוסקסואלים. כמו כן הוא אמר כי הביסקסואליות נשארת לעולמים בתשתית הנפש.
פרויד קבע כי הלא מודע הוא מיני, האפיון המרכזי של התהליך הראשוני הוא חתירה להשגת סיפוק ליבידינאלי- מיני באופיו. בהמשך לכך אומר לקאן כי מציאות הלא מודע הינה מציאות מינית. היא אינה נגישה, אינה בשליטתנו, מתעתעת בנו, המיניות היא סימפטום של הלא מודע. פרויד גורס כי המיניות הבוגרת היא לעולם קרקע בלתי יציבה. מתוך המיניות הילדית הפולימורפית מתפתחת בהדרגה מיניות גניטלית מובחנת ובוגרת יותר. עפ"י פרויד, כל מה שאינו גניטאלי הוא פרוורטי. פרויד נמשך אל השוליים, אל הדבר המתעתע והמבלבל, הלא שגרתי. מבחינתו הסטיות המניות מהוות את הבסיס והליבה של המיניות המיינסטרימית, הוא גם קבע כי הנטייה לפרוורסיה היא כללית ואנושית.
המונח מגדר אינו מופיע בכתבי פרויד, אצל פרויד מין ומגדר משמשים בעירבוביה. עפ"י פרויד, כל מה שאינו גניטאלי הוא פרוורטי. בכתביו של פרויד המיניות הנשית נפלה קורבן בהיותה הצל של המיניות הגברית. קארן הורני, בתגובה להמשגות הפרוידיאניות המבוססות על מין אחד ואיבר מין אחד , כותבת שכל מין מקנא במה שאין לו ומתקשה להשלים עם אי מושלמותו (קנאת הרחם).
השימוש במילה מגדר מופיע בשלב מאוחר יותר, בשנות השישים של המאה שעברה וסימן את הצורך לעשות אבחנה בין מין-sex שהוא מושג ביולוגי למגדר-gender שהוא מונח יותר חברתי תרבותי, זהות מגדרית בינארית (גבר/אישה), או מגוון של תערובות, שיכולות להיות בהלימה לאנטומיה המינית (סיסג'נדר) או באי הלימה אליה(טרנסג'נדר). הביסקסואליות שאליה התייחס פרויד בכתביו, מהווה את התשתית התאורטית ליקום הקווירי "כל בני האדם הם ביסקסואלים ומחלקים את הליבידו שלהם בצורה גלויה/סמויה בין שני המינים".
ג'ודית באטלר תאורטיקנית מרכזית בתחום המגדר, הפכה את הסדרים, היא גורסת כי הגוף הביולוגי לא יכול לסמן את עצמו ללא המגדר, למעשה גם המין וגם המגדר הם הבניות חברתיות. המחשבה שקודם יש גוף מיני היא שגויה. לטענתה הזהות המינית היא גמישה ומרובה, המגדר הוא משחק של תחפושות, עמדתה זו מכונה "העמדה הקווירית". בספרה "קוויר באופן ביקורתי" היא אומרת כי הקטגוריות "זכר" ו"נקבה", מכוננות באופן חברתי, ושאחת הדרכים לשינוי המצב הקיים היא פרודיה מגדרית, בנוסח הופעות דראג, בהן גברים מתחפשים לנשים, ומדגימים בכך כיצד תפקידים מגדריים הם לא יותר מקונוונציות חברתיות. פארודיות אלו מעקרות, לטענתה, את כוחן של הקונוונציות המגדריות, ומציגות אותן כשרירותיות, ומכאן פתוחה הדרך לשוויון.
בבסיס הוויתנו יש דרישה לחלוקה בינארית גבר/אישה ועל הבסיס הזה נרקמת שכבה של זהות מגדרית, שהיא זירה משחקית ומגוונת, שכבה דינאמית הנמצאת בהיווצרות מתמדת. האניגמה והמסתורין שיש בשאלה איך זה להיות במין האחר, תיצור את החיפוש המכאיב אחרי תשובה שלעולם לא תגיע. ג'ויס מקדוגל אף מתייחסת לזה כאל טראומה (הטראומה הנרקיסיסטית הרביעית), שאיננו נולדים גם זכר וגם נקבה, אי אפשר להיות הכל ולכן אנו נאלצים להתאבל על כך כדי לחיות בשלום עם עצמנו.
לאחר מכן הוצגו מס' תיאורי מקרה המאתגרים את שאלת המין והמגדר. ההרצאות היו עשירות ומרתקות, עמוקות ומושקעות. יחד עם זאת ובאופן מעניין (ובלתי שגרתי בעליל לתחום הטיפול בא.נשים טרנסים וטרנסיות) אצל כל המטופלים התרחשה חזרה, בעקבות האנאליזה, להלימה בין המין למגדר (boys will be boys ו girls will be girls), או במילים אחרות הן.ם הפכו מטרנס לסיסג'נדר. חשוב לציין כי אף אחת מהמרצות לא הציגה או נשאה עמדה טרנספובית ונראה לי שאין מקום להאשימן בכך, יחד עם זאת לעיתים הסבטקסט עלול להיות חשוב יותר מהתוכן הגלוי ובהחלט מעורר את השאלה: האם הצלחה טיפולית נחשבת ומוגדרת ע"י הלימה מחודשת בין מין ומגדר, או שניתן להגדיר הצלחה כזו גם בפרמטרים אחרים, שאינם קשורים להלימה כזו. כמו כן ביום העיון הזה בלטו מאד בהעדרם.ן מתדיינים ומרצות מהקהילה הטרנסית, על אף שהיו נוכחים/ות בקהל אנשי טיפול טרנסים.